קבלת ערעור על קולת העונש שניתן בבי"ד צבאי לתעבורה

כשמובאים הרבה תיקים של ערעורים לבית דין זה שנושאם הוא אחד, ולעניינו ערעורים על אי פסיקת פסילה בפועל של רישיון נהיגה בגין עבירת מהירות, אני מתלבט אם יש צורך לשוב ולדון בכל הנושא של חומרת העבירה, נסיבותיה והנסיבות האישיות של כל אחד מן הנוהגים העומדים לפנינו. עבירת המהירות היא מן העבירות שהמחוקק רואה בהם חומרה, הגם שלצערי הלך לו המחוקק בהקל בהליך השפיטה כשקבע את ההליכה האזרחית לעבירה שהעונש עליה הוא קנס. בכך המחוקק שידר שדר לא נכון לציבור, כאילו העבירה אינה חמורה דיה כדי שתהיה עבירה שנשפטים עליה בבתי המשפט. זאת הוא עשה, כך אני מניח, כדי להקל על מערכת השפיטה ולא כך הוא. בית דין זה בשורה רבה וארוכה של פסיקותיו סבר ועודנו סובר כי מדובר בעבירה חמורה, ואין נפקא מינה שהתוצאה לא הייתה תאונת דרכים או פגיעה חלילה באדם. בפשטות הדיבור, עבירת מהירות עשויה להיות מסוכנת בנסיבות מקריות לחלוטין, וזאת כל נהג צריך לדעת. ההתייחסות של בתי הדין הצבאיים היא התייחסות חמורה לעומת בתי המשפט, למצער בעניין העונש שיש להשית על נאשם שנתפס בקלקלתו בעבירת מהירות.

בעניין זה, טען בפניי התובע שהחומרה היא גדולה יותר כאשר העבירה מבוצעת על ידי נושא תפקיד בצבא ובעניין זה אני מסכים עמו והדברים שנאמרו ב- רע"פ/2302/91, בעניין תת אלוף שמעון נווה, על ידי הנשיא שמגר חצובים בסלע.

לשון אחרת, אין חיסיון מחמת תפקיד ואין הגנה מכל סוג שהוא, לרבות הגנת הצורך, אך בשל תפקיד ואך בשל דרגה.

ואולם אין זה הדבר החשוב לעניינו. המשיב הודה בבית הדין קמא בביצוע העבירה ועל פי הודייתו הורשע. בית הדין ראה להטיל עליו בנסיבות העניין עונש של שני חודשי פסילה על תנאי ו-250 ש"ח קנס, בכל זאת, משום שהמשיב טען כי זו הפעם הראשונה שנהג ברכב כזה שיש לו כנראה עוצמה מחמת מנוע חזק ולא הבחין במהירות.

אני מניח לטובתו של המשיב, כי הוא נעדר הרשעות והוא נהג הרבה, אך הוא נהג כ-30 קמ"ש מעל המותר בדרך שבה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, ואין זה דבר של מה בכך.

שמעתי טיעונים על נסיבותיו האישיות של המשיב שלא טען אותם בבית הדין קמא ולפי התוצאה של העונש, אולי לא היה צריך לטעון אותם.

לדעתי, העונש צריך להכיל רכיב של פסילה בפועל. בעניין זה כבר התבטאנו פעמים רבות בבית דין זה, וחבל שמגיעים אלינו ערעורים, חוזרים ונשנים על כך שהעונש אינו מכיל רכיב של פסילה בפועל. נכוון שלא במקרה ולא בכל עניין יש לעשות זאת, אך זהו הכלל ויש להיזקק לו.

כיון שבית הדין לערעורים אינו מכביד את היד במקרה של ערעור התביעה, אני מקבל את הערעור ומוסיף לערעור פסילה בפועל של רישיון נהיגה צבאי ואזרחי לתקופה של 21 יום. תחילת הפסילה ביום 25/04/07. באם קיימת פסילה מנהלית, הרי שתנוכה פסילה הרישיון הצבאי מתוך פסילה זו.

ניתן והודע היום,  ‏כ"ט שבט תשס"ח‏, 17 אפריל 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

אל"ם עזרא קמא,  שופט

 חתימת המגיה: _________________                 העתק           נאמן           למקור

                                                                        רס"ן     נילי שרעבי - בלומנטל

תאריך: ______________________                    ק.                בית                הדין